אם אתם מפעילים עצמאיים שבונים פתרונות בינה מלאכותית או אוטומציה, אתם בטח גאים ביכולתכם להסתגל לכל לקוח.
"אנחנו לא עושים עבודות חתוך עוגיות."
"כל עסק שונה."
אני בונה מה שצריך, לא מה שנוח לי."
ולמשך זמן מה, הגישה הזו עובדת.
לקוחות אוהבים אותך על זה. הם ממליצים על אחרים. אתה נשאר עסוק.
אבל בסופו של דבר, אתה מסתכל למעלה ומבין משהו: בניית עסק שעובד רק כשאתה עושה זאת.
אין צוות. אין מבנה. אין מינוף. רק אתה ורשימת מטלות הולכת וגדלה.
והנה החלק הקשה שרוב היזמים הבודדים לא רוצים להודות בו... אותה גמישות שהביאה אתכם עד הלום היא בדיוק הדבר שעשוי להותיר אתכם תקועים.
גם אם אתם לעולם לא מתכננים למכור את העסק שלכם, עדיין כדאי לכם לבנות כאילו אתם מתכננים.
כי הלך הרוח הנדרש כדי להפוך את העסק שלך לבר מכירה הוא אותו כיוון שהופך אותו לבר קיימא.
התאמה אישית מרגישה ממוקדת לקוח, אבל זו מלכודת סולו
כשאתה לבד, קל להגיד כן להכל:
- כן לכל מקרה קצה.
- כן לבנייה מאפס.
- כן לכלים חדשים, סקריפטים מותאמים אישית וקריאות גילוי אינסופיות.
אבל הנה מה שזה יוצר:
- מודל אספקה שמתאפס עם כל לקוח.
- תהליך מכירה שאי אפשר להאציל אחריות עליו.
- תיבת דואר נכנס שלעולם לא נרדמת.
- ועסק ששובר ברגע שאתה עושה זאת.
אין רשת ביטחון. אין ערך מצטבר. ואין דרך להתרחק, אפילו לשבוע, מבלי לאבד מומנטום או כסף.
כשאתה המוצר, אתה גם צוואר הבקבוק. ויש תקרה למשך הזמן שזה יכול להימשך.
פרודוקטיביזציה אינה עניין של צמיחה בגדול. מדובר בצמיחה שלך.
פרודוקטיביזציה מקבלת מוניטין רע בחוגי טכנולוגיה. אנשים חושבים שזה אומר להפוך לגנרי. שאתה מאבד את האומנות, את הניואנסים, את הערך.
אבל עבור יזמים בודדים, ייצור אינו עניין של בניית חברה גדולה. מדובר ביצירת מרווח נשימה.
זה אומר להגדיר שירות שאתה יכול:
- לספק בלי לכתוב מחדש את ספר ההליכים
- מחיר ללא שיחה
- הסבר ללא הצעה מותאמת אישית
- להשתפר עם הזמן כי זה עקבי
זה לא הורג את היצירתיות. זה רק מסיר את הכאוס.
וכאשר זה נעשה נכון, זה מקל על הגישה לגאונות שלך, הן עבור הלקוחות שלך והן עבורך.
למה כדאי לכם לבנות כאילו תמכרו, גם אם תישארו לבד לנצח
הנה החלק שאף אחד לא אומר בקול רם:
רוב היזמים הבודדים לא רוצים למכור את העסק שלהם. הם לא התחילו אותו עם אקזיט בראש. הם פשוט רצו חופש והכנסה בתנאים שלהם.
אבל באופן אירוני, ככל שהעבודה שלך הופכת להיות יותר מותאמת אישית, כך החופש הזה נעלם.
אם העסק שלך תלוי במוח שלך, בזמן שלך וביכולת שלך להישאר גמיש/ה, תעבוד עד שתתעייף/י או עד שהשוק יזוז מתחת לרגליים שלך.
לבנות כמו שתמכור זה לא עניין של להירכש. זה עניין של לבנות משהו שמישהו יוכל לנהל בלעדיך.
זה מינוף.
וכאשר יש לך מינוף, יש לך אפשרויות:
- להאט
- לקחת חופשה
- כדי להעלות את המחירים שלכם
- לשנות כיוון
- או כן, למכור אם יגיע היום
גם אם אף אחד מהדברים האלה לא יקרה, העסק שלך יהיה טוב יותר בזכות זה.
שירותים ממוצרים לא מחליפים אותך. הם משחררים אותך.
חשבו על ייצור כמוח השני שלכם. דרך ללכוד את הערך שאתם מביאים בצורה שניתן לחזור עליה, להפיק ממנה תוצאות עקביות, ובסופו של דבר, להעברה.
זה לא אומר שאתה מפסיק לפתור בעיות קשות.
זה אומר שאתה מפסיק לפתור אותם מאפס כל פעם.
העסק שלך הופך להיות קל יותר לניהול. הלקוחות יודעים בדיוק מה הם מקבלים. וההכנסות הופכות לחזויות יותר.
אם זה נשמע משעמם, לא הרגשתם את השלווה שמגיעה עם הכנסה קבועה ופחות תרגילי אש.
מחשבה אחרונה
אתם לא צריכים להפוך לסוכנות גדולה.
אתה לא צריך קבוצה של עשרה.
אבל אם אתם בונים התאמה אישית לכל לקוח, בכל פעם, והכל חי בראש שלכם, אז לא בניתם עסק. בניתם עבודה.
הצעה ממוחשבת, אפילו קלת משקל, היא הדרך החוצה. זוהי תחילתו של עתיד עמיד יותר, רווחי יותר ואופציונלי יותר.
וזה מתחיל במענה על שאלה פשוטה אחת:
איזה חלק מהשירות שלכם מופיע שוב ושוב, וניתן להפוך אותו למשהו מובנה, בעל ערך וניתן לחזרה עליו?
זוהי נקודת המינוף שלך.
וזה לא רק איך אתה מתרחב, אלא איך אתה שורד .
