זהו מהלך מעניין מ-TIME. זה תומך בתיאוריה הנוכחית שלי לפיה בינה מלאכותית גנרטיבית עוררה מלחמה על אינטימיות. ובזה, אני מתכוון לא רק לקשב ברמה נמוכה, אלא לחיבור רגשי - סוג האינטראקציה שמרגיש פחות כמו מסירת מידע ויותר כמו מערכת יחסים.
שיפור הקשר הרגשי
בכך שהוא מאפשר לקוראים "לשוחח" עם עשרות שנים של תוכן של איש השנה, TIME לא רק מקל על הניווט בארכיונים - הוא גורם למותג שלהם להרגיש אנושי יותר. זה פחות על הצגת יכולת AI ויותר על יצירת נוכחות. הם אומרים, "הקול שלנו עדיין חשוב. ועכשיו, אתה יכול לדבר איתו."
מדמיין מחדש את העיתונות
זה לא קשור להחלפת עיתונות - זה עוסק בהתגלמות מחדש של עיתונות. הארכיון, פעם סטטי ומאובק, הופך לדיאלוג חי. זה מעביר את תפקיד הקורא מצרכן פסיבי למשתתף אקטיבי. זה UX רגשי, לא רק UX טכני.
משחק הגנה אסטרטגי
אבל אל תטעו - זה גם משחק הגנה. אם OpenAI או ה-AI של גוגל מתחילים לענות על שאלות כמו "מי היה איש השנה ב-1995?", TIME מאבד לא רק תעבורה, אלא סמכות. על ידי בניית צ'אט בוט משלהם, הם מעגנים את הנרטיב לקול העריכה שלהם, ולא נותנים לו להיות מדולל על ידי ניחושי LLM.
אסטרטגיית תוכן כבקרת זהות
זוהי אסטרטגיית תוכן כבקרת זהות. כך מותגים מדור קודם נשארים רלוונטיים: לא על ידי צעקות חזקות יותר, אלא על ידי דיבור ישיר.
וכן - בעידן הבינה המלאכותית, יכולת חיפוש היא דרישת בסיס. להיות דיבור ? זו הפרמיה החדשה.
